דיונים אינטלקטואלים

כי כולנו חכמים.
פעם בכמה זמן אני אעלה נושא לדיון.
(הצעות אני אקבל בכיף!! שלחו לי הצעות בפרטי ואני ואני אעלה לפה...)
הדיונים יכולים להיות בכל נושא שאתם רוצים אבל הם צריכים להיות רציניים ומשהו שמעניין לדבר עליו.
הדיונים ייעשו כמובן תוך שמירה על תרבות דיון.
חשוב לזכור- הדיונים הם לא ויכוחים. גם אם מישהו לא חושב כמוכן אנא זכרו- זה דיון!!! בבקשה לא להביא את זה לרמה של ויכוח כי זאת לא הכוונה וכאשר זה מגיע לרמה של ויכוח לדיון אין שום טעם.
מטרת הדיונים היא להעשיר אותנו והם לכיף =] אז... תהנו =]
בכל דיון אני אתחיל משאלה מנחה וזה יתפתח לאן שתבחרו.

הנושא הראשון שלנו הוא "מצווה"
ביהדות כידוע קיימות מצוות- מעשים שאנו "מצוּוים" לעשות (בניין פוּעל, פועל סביל, כלומר- שציוו עלינו לעשות לא שאנחנו מצַווים על מישהו אחר לעשות...).
חלק מהמצוות הן מצוות שהן "בין אדם למקום" (בין אדם לאלוהים), לדוג'- שמירת שבת, שמירת כשרות...
ויש מצוות שהן "בין אדם לחברו", לדוג'- לתת נדבה,אל תנאף וכד'.

השאלה המנחה שלי היא "האם עשיית מעשה טוב כמצווה הוא מעשה טוב? האם מתן צדקה לדוגמא לשם קיום מצווה הוא מספיק בשביל להיות מעשה טוב? ולמה?"

קודם כל, כל הכבוד על האשכול החכם!! (:

הצגת שאלה מאוד מעניינת. זה באמת נושא למחשבה. האם זה שאדם עושה מצווה ר-ק כדי שזה ייחשב לו כ"מצווה" ולא היה עושה את זה אם זו לא הייתה "מצווה" - זה נחשב? הרי אם הוא עושה את זה רק בגלל המצווה - אז זה בשביל מטרה כלשהי, שהיא לא "לעזור לזולת", אלא כדי לקבל "נקודות בונוס" רוחניות.
אז זה תלוי אם האדם התכוון לזה או לא (:
אם הוא עשה מעשה טוב ורק אחר כך חשב: "וואו, עשיתי מצווה" - זה מעולה. כי העניין של "עשיית מצווה" לא היה שיקול בעזרה לזולת. הוא עשה את זה רק כי הוא ר-צ-ה לעזור, מתוך טוב לב.
אם הוא עזר ר-ק כי הוא חשב לעצמו "נו טובבבב... חייבים לעזור כדי שזה ייחשב לי כמצווה, למרות שלא בא לי" - זה כבר משהון אחר

את יודעת משהו... אם כבר ציטטת לי מהמקורות, וחפרת לי כדי שאגיב (למרות שדיברנו על זה כבר! והדעות שלי לא ממש משתנות) אני אצטט לך גם.
חז"ל אמרו, שאם בנאדם מתכוון לעשות מעשה רע ויוצא לו מעשה טוב (רצה לקלל ויצא מברך, כמו בסיפור על בלעם) זה נחשב שהוא עשה מעשה טוב. אחרי הכל, מעשיו השפיעו לטובה על העולם והוא הוסיף לעולם טוב.
ואם אדם רוצה לעשות משהו טוב ויוצא לו משהו רע? כולנו מכירים את הביטוי "העיקר הכוונה"; הבנאדם השתדל, מה לעשות שלא יצא לו.
מכאן גם בא המשפט - "צריך לדון כל אדם לכף זכות", אבל זה כבר דיון אחר לדיון בפעם אחרת.
ועוד משהו. למקרה שלא שמתם לב, לא כולם צדיקים, יפי נפש, טובים, נבונים, יודעים את התורה וכל זה. ואם לא יגידו לאנשים לעשות דברים טובים, אם לא יחנכו אותם כבר מגיל צעיר שחשוב לעשות מעשים טובים, שזו מצווה - הרבה מהם פשוט לא יעשו זאת. עניין של חינוך.
נימקתי, הדגמתי ופירטתי.
מרוצה? ^^

רוני, אני מסכימה איתך שצריך להטמיע את זה לילדים בחינוך מגיל צעיר, אבל לדעתי לא צריך לקרוא לזה "מצווה". מצווה = משהו שמצווים עלייך. אני חושבת שאדם צריך לגדול עם הערכים שזה "טוב", שזה "נכון"... ולא שמישהו (או משהו) מצווה עליו. לעשות מעשים טובים צריך לבוא ממך, כי אתה רוצה את זה, כי אלו הערכים שלך... ולא כי זה ציווי לעשות את זה.
אבל זו רק הדעה שלי (:

תראו,אם עוזרים לזולת מתוך רצון מיתי,ולא רק כי "חייבים,ה' אמר" אז זה
מעשה טוב,אם אני נותנת צדקה כי אני חייבת אז זה לא בכוונה,וזה לא כ"כ טוב......
אנחנו עושים כי זה טוב,וגם בגלל שהקב"ה ציווה עלינו,והקב"ה ציווה בגלל שזה טוב....
אולי זה לא ממש מה שדיברתם,אבל לא נורא....