עוד שאלה פתוחה על מישל ^^

אם הייתם במקום רוני..... גם אתם הייתם שנים מחכים למישל וחולמים לפגוש אותה? או שהייתם מוותרים?
הייתם כועסים עליה או מבינים אותה במשך כל הזמן הזה שעד הפגישה?
אני ניראלי הייתי ממש מתאכזבת ממנה =\
לא בטוח שהייתי מחכה לפגוש אותה אחרי כ"כ הרבה שנים

גמאני חושבת......

כמו שאני מכירה את עצמי יכול להיות שעוד הייתי רוצה לפגוש אותה אבל לא כלל כךך כמו בהתחלה...
כמו רוני כזה...
אבל לא הייתי כועסת עליה.
הייתי מבינה.

זה כנראה תלוי גם באופי של אנשים וברגישות שלהם.

אני חושבת שהייתי מאוד מתאכזבת ממנה ומאמינה שהיא מן הסתם שכחה אותי.....

שאלה מעניינת
ובכן, הייתי בכלליות מרגישה כמו רוני.
הייתי תמיד חושבת עליה וחולמת עליה, אבל ככל שהזמן היה עובר, סביר להניח שהייתי מבינה שאני לא אראה אותה שוב. בשלב כלשהו, רוני כבר לא באמת ציפתה להיפגש עם מישל. מישל פשוט הפכה למעין דמות חלומית כזאת מן העבר. היא שיערה לעצמה שמישל כבר לא ממש זוכרת אותה או חושבת עליה.
אז ככה גם אני הייתי מרגישה (:
ובכל זאת, הייתי מרגישה רגשות מעורבים. מצד אחד, הייתי ממש ממש מבינה אותה. היא מתחילה חיים חדשים עם חבר שלה והבת שלה.. והיא לא אמורה לקחת איתה ילדה שהיא הכירה בבית החולים. היא גם ממש צעירה (בת 22). זו אחריות ענקית לקחת על עצמה (לגדל את רוני). ומצד שני, הייתי בטח קצת קצת קצת כועסת עליה. האמת היא שיש לי (בתור אפריל) מעין כעס קטן על מישל, אפילו שאני מאוד מבינה אותה.

תודה על התשובות ^^ אפריל נשמע הגיוני שתרגישי כמו רוני XD הרי היא הדמות הראשית שלך

אפריל, תשובה יפה והגיונית ^^

אני הייתי מתאכזבת ממנה אבל בטוח הייתי סולחת לה אחר כך
ותמיד הייתי מחכה לפגוש אותה...

הייתי כועסת עליה מאוד... ונוטרת לה טינה להמון זמן.
רק אחרי כמה שנים הייתי סולחת לה.

יש מצב שאולי גמאני הייתי ככה...
אולי לא..
אולי אני הייתי מתייחסת עליה כאל זיכרון רחוק ומאבדת תקווה מהר...

וואו, אני מרגישה כאילו עברתי באמת את הימים עם מישל בביה"ח (:
ובעצם, אני מרגישה כאילו עברתי באמת את כל הספר

איזה מגניב ^^

הייתי מבינה אותה וסולחת לה.
הרי תמיד לכל אדם אפשר לסלוח איפשהוא, במקום כלשהוא בלב.
הייתי מנסה לדבר איתה ולהבין איך הכל קרה ולמה, ולנסות לתקן ו/או להחזיר את הזמן האבוד.
הייתי מחכה לה, אפילו שבטח מתישהוא הייתי מתייאשת אבל תמיד הייתי מחכה לרגע שבו אראה
אותה שוב, את אותה האמא מהחלומות שלי, כמו שהייתה ברגע הראשון שראיתי אותה.
קסומה, אוהבת ותומכת.

יש אנשים שאי אפשר לסלוח להם.
הייתי מפרטת לך, אבל אני לא חושבת שהמשפחה שלי תשמח במיוחד שאני מספרת לכולם...

צוקוש כתב:הייתי מבינה אותה וסולחת לה.
הרי תמיד לכל אדם אפשר לסלוח איפשהוא, במקום כלשהוא בלב.
הייתי מנסה לדבר איתה ולהבין איך הכל קרה ולמה, ולנסות לתקן ו/או להחזיר את הזמן האבוד.
הייתי מחכה לה, אפילו שבטח מתישהוא הייתי מתייאשת אבל תמיד הייתי מחכה לרגע שבו אראה
אותה שוב, את אותה האמא מהחלומות שלי, כמו שהייתה ברגע הראשון שראיתי אותה.
קסומה, אוהבת ותומכת.

פשוט מקסים

אני לא ממש מסכימה.
יש בהחלט, דברים שאי אפשר לסלוח עליהם.
יש מישהו שאני בחיים, אבל ב-ח-י-י-ם לא אסלח לא.
וזו בהחלט סיבה טובה מאוד.

אני ממש לא מבינה אותך. זה מעצבן אותי! איך אפשר לסלוח לכל אחד?!
יש אנשים שלא תגיע להם מחילה לעולם.
לא משנה מה.

סורי שאני ככה... זה הזכיר לי משהו שלא רציתי לזכור.

רותי תותי 3> כתב:אני לא ממש מסכימה.
יש בהחלט, דברים שאי אפשר לסלוח עליהם.
יש מישהו שאני בחיים, אבל ב-ח-י-י-ם לא אסלח לא.
וזו בהחלט סיבה טובה מאוד.

אני ממש לא מבינה אותך. זה מעצבן אותי! איך אפשר לסלוח לכל אחד?!
יש אנשים שלא תגיע להם מחילה לעולם.
לא משנה מה.

סורי שאני ככה... זה הזכיר לי משהו שלא רציתי לזכור.

תראי, גם אני חושבת שאי אפשר לסלוח לכל אחד.
לרוצחים, אנסים וכו'... כלומר, אנשים שעשו פשעים נתעבים ונוראיים - להם אין סליחה.
אבל יש הרבה טעויות שאפשר לסלוח עליהן.. כי אנחנו בני אדם, ואנחנו עושים טעויות.

מצטערת שהזכרנו לך

אפריל כתב:
תראי, גם אני חושבת שאי אפשר לסלוח לכל אחד.
לרוצחים, אנסים וכו'... כלומר, אנשים שעשו פשעים נתעבים ונוראיים - להם אין סליחה.
אבל יש הרבה טעויות שאפשר לסלוח עליהן.. כי אנחנו בני אדם, ואנחנו עושים טעויות.

מצטערת שהזכרנו לך

בדיוק!

רותי תותי 3> כתב:

אפריל כתב:
תראי, גם אני חושבת שאי אפשר לסלוח לכל אחד.
לרוצחים, אנסים וכו'... כלומר, אנשים שעשו פשעים נתעבים ונוראיים - להם אין סליחה.
אבל יש הרבה טעויות שאפשר לסלוח עליהן.. כי אנחנו בני אדם, ואנחנו עושים טעויות.

מצטערת שהזכרנו לך

בדיוק!

אני מסכימה לגמרי.
לרוצחים אין מחילה.

אני מסכימה עם רותי.
יש אנשים שאי אפשר לסלוח להם.
ברור שלרוצחים ופושעים אחרים אי אפשר לסלוח, אבל יש אנשים אחרים, שלכאורה לא עשו משהו חמור כ"כ, ובכל זאת הרסו חייו של אדם, או של ילד ובכך של אדם.
ואנשים שיכולים לסלוח לכאלה.. טוב, אין לי מה לעשות מלבד להסיר בפניהם את הכובע הדמיוני שלי.

אפריל כתב:

רותי תותי 3> כתב:

אפריל כתב:
תראי, גם אני חושבת שאי אפשר לסלוח לכל אחד.
לרוצחים, אנסים וכו'... כלומר, אנשים שעשו פשעים נתעבים ונוראיים - להם אין סליחה.
אבל יש הרבה טעויות שאפשר לסלוח עליהן.. כי אנחנו בני אדם, ואנחנו עושים טעויות.

מצטערת שהזכרנו לך

בדיוק!

אני מסכימה לגמרי.
לרוצחים אין מחילה.

אני בחיים לא אסלח לאותו בנאדם.

אני סולחת נראלי לכולם

צוקי,
אל תיעלבי, אבל את ממש ממש טועה! פשוט אין אפשרות לסלוח לאנשים שרצחו! את פשוט לא מבינה מה ההרגשה כשאתה מאבד מישהו, ועוד בלי הכנה. זה קשה מאוד ממחלה (מנסיון) אבל ברצח... זה כל כך פתאומי! וכשהייתה אפשרות אחרת. כשקרובים לנו מתים ממחלה, אז יותר קל להשלים עם זה (אפילו שמאוווד מאוווד קשה) כי יודעים שלא הייתה אפשרות אחרת. אבל ברצח... אתה יודע שהוא יכל לחיות! אבל הבנאדם המסריח הזה בחר לקחת לו את החיים!

תגידי לי, איך. איך אפשר לסלוח לאחד כזה?!

*סורי על האגרסביות. זה נושא שקשה לי שמזכירים אותו.*

אמ, רותי, אני חושבת שהיא דווקא מבינה.
אבל נעזוב את זה. את צודקת לגמרי. יש אנשים שעשו דברים שאין עליהם מחילה.
צוקוש, כולנו יודעים שאת בנאדם טוב וסולח, אבל אני בטוחה שאת יכולה להבין שיש דברים רעים שפשוט אי אפשר להשלים איתם.